בחירות 2019 מועד ב' – פוסט מורטם

הבחירות מאחורינו, וההמלצות לנשיא והמשא ומתן הקואליציוני לפנינו ● מי ניצח? מי הפסיד? ומי יתפשר?

רוני רימון, שותף מנהל במשרד רימון-כהן ליחסי ציבור, אסטרטגיה וניהול משברים. צילום: ישראל הדרי

מערכת הבחירות הסתיימה עם שתי מפלגות גדולות – הליכוד וכחול לבן – שהצטמצמו מ-35 מנדטים לכל אחת ל-31 ול-33 מנדטים, בהתאמה. אז מי ניצח ומי הפסיד? נבירה בתוך המספרים מעלה, להערכתי, כמה אלמנטים מעניינים: הליכוד הפסיד בפועל הרבה יותר מ-"רק" ארבעה מנדטים. הוא הרי אימץ אל חיקו את כולנו, מפלגתו של משה כחלון, שנבלעה בתוכו. כלומר, הליכוד ירד ל-31 מנדטים לאחר שכבר היה עם 39 (!) – ירידה של שמונה מנדטים, שהם יותר מ-20%. המשמעות של כך היא שגוש הימין קטן ל-55 מנדטים במקום 60 מנדטים (בשני המקרים בלי אביגדור ליברמן) שהיו לו ערב הבחירות.

לאן נעלמו מנדטים אלה? להערכתי, הם נעלמו לטובת שני גורמים: ליברמן, וזה אינו מפתיע, והאיש שהבטיח וקיים – עמיר פרץ, מפלגת העבודה. נכון שמפלגת העבודה הייתה על שישה מנדטים לפני הבחירות ונשארה על אותו המספר אחריהן, מה שאומר שלכאורה, לא אירע כל שינוי. אבל זהו, שלא. פרץ הבטיח להביא לגוש המרכז-שמאל מצביעי ימין – וקיים. אם הוא לא היה מצליח, יחד עם אורלי לוי-אבקסיס, להביא לעבודה קהלים מהליכוד ומש"ס – המפלגה הייתה מתרסקת לחלוטין, כי היא ננטשה על ידי אוהדיה הטבעיים ממדינת צפון תל אביב ומהקיבוצים, שעברו לבני גנץ. רק הבאת מצביעים שמעולם לא הצביעו לעבודה הצילה את המפלגה.

יו"ר העבודה-גשר, עמיר פרץ. צילום: יניב הלפרין

יו"ר העבודה-גשר, עמיר פרץ. צילום: יניב הלפרין

אבל הצלת המפלגה אינה מעשה העומד בפני עצמו. ההישג, בעיניי, של פרץ נותן לגנץ עוד כוח, שיחד עם החלשת הליכוד הביא לתוצאה הנוכחית.

הצליחו בבחירות – אבל לא ניצחו

המעניין בבחירות הללו הוא שלא כל מי שהצליח בבחירות גם ניצח בהן. הסבר: קחו, למשל, את המפלגות החרדיות – יהדות התורה וש"ס. שתיהן שמרו או הגדילו את כוחן (שמונה מנדטים ותשעה מנדטים, בהתאמה, לעומת 16 ביחד בסיבוב א'), אבל אם בנימין נתניהו לא ירכיב את הממשלה, או, לחילופין, אם תוקם ממשלת אחדות חילונית, ייתכן מאוד שהן לא תהיינה בקואליציה. בעיה רצינית עבורן. גם הרשימה המשותפת, שחזרה להיות הסיעה השלישית בגודלה בכנסת, עם 13 מנדטים, עלולה למצוא את עצמה באופוזיציה, בלי תועלת רבה, למרות המספר הרב של המנדטים. במקרה שלה, סביר שזה מה שיקרה. לטעמי, הגיע הזמן שלפחות חלק מהמפלגות הערביות המרכיבות את הרשימה, היותר מתונות שבהן, יהיו חלק מהשלטון בישראל. מדובר ברשימה המייצגת כ-20% מאוכלוסיית ישראל ואין כל הגיון בכך שהם לא יהיו חלק ממעגל העשייה של הרשות המבצעת.

מספר האפשרויות להרכבת ממשלה הוא רב. העניין הוא שרוב האופציות הן תיאורטיות. למשל, שהליכוד יצליח לפתות את ליברמן או את פרץ להצטרף אליו ואל המפלגות הימניות האחרות. או שגנץ יצליח "לגנוב" את אחת המפלגות החרדיות לטובת הקואליציה שלו. יש עוד תרחישים רבים רבים. אני מציע להמתין לתוצאות הסופיות, שתתפרסמנה ברשומות ביום ד' הקרוב, ואז למלא את הפאזל.

בעוד כ-10 ימים יתחילו בבית הנשיא ההתייעצויות הרשמיות לעניין הקמת הממשלה. על פניו, לנתניהו צפויים להיות יותר ממליצים, אלא אם הרשימה המשותפת וישראל ביתנו יפתיעו ושתיהן גם יחד ימליצו על גנץ, מה שייצור לו רוב. תכלס, לא סביר בעיניי שתהיה ממשלה לאחד הצדדים, אלא ממשלת אחדות לאומית, עם רוטציה בין נתניהו לגנץ. גם אם ראש כחול לבן אומר כרגע "לא" לראש ממשלה המסובך בפלילים. כרגיל במחוזותינו, הכל יקרה ביום ה-28 והאחרון במניין הימים שיש למי שהוטל עליו לבצע את המשימה, ואולי אף תהיה ההארכה האפשרית של שבועיים. זה יהיה מעניין ודוחה באותה העת. יאללה בלגן…

הכותב הוא יועץ אסטרטגי, שותף במשרד רימון-כהן, שמתמחה ביחסי ציבור לחברות היי-טק וחברות כלכליות, באסטרטגיה ובניהול משברים.

תגובות

(0)

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

אין לשלוח תגובות הכוללות דברי הסתה, דיבה, וסגנון החורג מהטעם הטוב

אירועים קרובים