הפער הדיגיטלי שמאחורי דו"ח העוני: האם הממשלה החדשה תטפל בכך?

האוריינות הדיגיטלית הלוקה בחסר אצל חלק מהעובדים של הדור הבא תהווה חסם עבורם להיכנס להיי-טק, אבל הנושא לא עולה בחדרי המשא ומתן הקואליציוני ● האם נתניהו ייקח את המושכות ויטפל?

הפערים הדיגיטליים הם חלק בלתי נפרד מהפערים החברתיים הכלכליים

דו"ח העוני של ארגון לתת, שפורסם אתמול (ג'), מצביע שוב על מציאות עגומה: 2.6 מיליון ישראלים חיים מתחת לקו העוני.

הדו"ח מפרט את שלל התחומים שעל פיהם נבחן האם אדם מוגדר כעני או לא, כאשר אחד הסעיפים הוא אי שוויון בחינוך. בתוך זה יש פער חברתי הולך וגדל – הפער הדיגיטלי. עורכי הדו"ח מציינים כי החינוך הוא אחד המפתחות המשמעותיים לצמצום פערים חברתיים וכלכליים, ואולם, מערכת החינוך בישראל לא מצליחה להעניק אופק התפתחותי לתלמידים החיים בעוני. זה בא לידי ביטוי בין היתר בכל מה שקשור לאוריינות דיגיטלית, ובגישה שיש או אין לתלמידים למשאבי מחשב ואינטרנט.

הפערים הדיגיטליים גבוהים וכתוצאה מכך, בישראל של 2022, תלמידים שמשתייכים למעמדות הסוציו-אקונומיים הנמוכים הם ויהיו פחות מוכנים לעולם העבודה העתידי, למיומנויות הדיגיטליות שנדרשות כבר כיום, ו-ודאי שיידרשו מכל אחד ואחת מעובדי.ות הדור הבא. כלומר, הם לא יסבלו רק מפערי השכלה, אלא גם מהעדר שוויון הזדמנויות בתעסוקה, בין היתר בשל הפער הדיגיטלי. סיבות נוספות הן החינוך הלא דיגיטלי, פריפריה מול מרכז וכדומה.

החינוך איננו בראש סדר העדיפויות – אז מה הפלא שיש פערים?

ההוצאה הלאומית על חינוך בישראל, באופן נומינלי, היא כ-1% מהתוצר המקומי הגולמי – מהגבוהות במדינות ה-OECD. אלא שאם לוקחים בחשבון את העובדה שהאוכלוסיה בישראל צעירה משמעותית מזו שבמדינות האחרות בארגון (שיעור בני 0-24 בישראל גבוה כמעט פי 1.5 מממוצע ה-OECD ועומד על 42.8% לעומת 29.4%), ההוצאה הלאומית פר תלמיד היא בין הנמוכות, ולא משנה אם הוא לומד ביסודי, בחטיבת הביניים או בתיכון. הפוליטיקאים יתהדרו במספר הראשון שכתוב כאן, אולם המספר המשמעותי יותר הוא זה השני, והוא מעיד על כך שהם, ובכלל הממשלה, עדיין לא שמים בראש סדר העדיפויות הלאומי את ההשקעה בחינוך בכלל ובחינוך דיגיטלי בפרט.

עוד נכתב בדו"ח שהחוק אמנם מחייב חינוך חובה חינם מגיל 3 ועד לסיום כיתה י"ב, אבל הוא לא מחייב את המדינה לממן ציוד לימודי – בין אם אלה ספקים ומחברות, ובין אם מחשבים. התשלומים על קניית מחשב, תוכניות לימוד לאוריינות דיגיטלית וחוגי העשרה בנושא מוטלים על ההורים. כלומר: גם אם כבר יש בבית הספר תוכניות לימוד לאוריינות דיגיטלית, ילדים להורים ממעמד סוציו-אקונומי נמוך יהיו חשופים אליהם פחות, כי ההורים שלהם לא יכולים לממן את זה.

הנתונים האלה עולים גם ממחקר עדכני של פיז"ה – הארגון שעורך את המבחנים המדוברים, שלפיו ככל שהרקע החברתי-תרבותי- כלכלי של התלמיד היה גבוה יותר, כך מיקומו במדדי "זמינות ושימוש באמצעי תקשוב בבית" ו-"שימוש באמצעי תקשוב למטרות פנאי" היה גבוה יותר.

דורות שלמים של תלמידים שסובלים מפערים דיגיטליים

זאת ועוד, דו"ח העוני של לתת קובע שממוצע הציונים בישראל בפתרון בעיות בסביבה מתוקשבת נמוך מממוצע ה-OECD ועומד על 274 לעומת 279. אומת ההיי-טק והסטארט-אפ דורגה בתחום זה במקום ה-24 העגום מ-29 מדינות.

לפחות הוא עשה משהו לצמצום הפערים הדיגיטליים כשהיה שר החינוך.

לפחות הוא עשה משהו לצמצום הפערים הדיגיטליים כשהיה שר החינוך. צילום: נעם מושקוביץ, דוברות הכנסת (ארכיון)

המצב הלא מלבב, בלשון המעטה, בא לידי ביטוי גם במחקר נוסף של ה-OECD שמצוטט בדו"ח, שקובע שב-2019, ישראל דורגה במקומות נמוכים בהישגי התלמידים במתמטיקה ובמדעים. אמנם, תוכנית חמש יחידות במתמטיקה, שהוביל נפתלי בנט בתקופתו כשר החינוך, העלתה את ממוצע הציונים במבחני הבגרות במקצוע חשוב זה, אבל בהשוואה בינלאומית, אנחנו עדיין במקום לא טוב. בקיץ האחרון פורסמו הערכות שלפיהן לאור המציאות המתוארת והעדר פעולות לשינויה, תלמידי ישראל שוב יגיעו למבחני הפיז"ה הקרובים לא מוכנים, והתוצאות יהיו בהתאם.

כל מה שנותר לקוות זה שהממשלה תתעשת, שראש הממשלה המיועד, בנימין נתניהו, שמבין את הצורך בצמצום הפערים הדיגיטליים ומכיר את החשיבות שבשילוב הדור הבא בהיי-טק, ייקח את המושכות, ושיהיה עתיד טוב יותר

דו"ח העוני והתמונה המלאה שמאחוריו מהווים הוכחה נוספת לכך שהפער הדיגיטלי, שמתבטא בהעדר הזדמנויות או בפחות הזדמנויות לאוריינות דיגיטלית עבור הילדים של מי שידם אינה משגת, מייצר דורות שלמים של בוגרי מערכת החינוך שהסיכוי שלהם להשתלב בעולם העבודה, ובפרט במקצועות מבוקשים בהיי-טק, אינו גבוה. בגלל זה, הפער הדיגיטלי הולך ומתרחב, וזוהי גם אחת הסיבות להמשך הפערים החברתיים-כלכליים באופן כללי, וזה לא עומד להיפתר בקרוב.

יש אמנם בשנים האחרונות פתרונות נקודתיים, בעיקר של ארגונים וולונטריים כמו קרן אתנה, שמשקיעה בהעצמת מעמד המורה כדי שיוכל לחנך את התלמידים לאוריינות דיגיטלית, ופעילות התנדבות של חברות היי-טק למען הפריפריה – אבל זה ממש לא מספיק, כי מה שדרושה כאן היא פעילות ממשלתית מרוכזת ואינטנסיבית. אלא שהממשלה עושה הפוך, ויותר ויותר מסירה את אחריותה ממתן הזדמנות שווה לכל ילד – לא רק בביטחון תזונתי וכלכלי, אלא גם בביטחון דיגיטלי, שנוצר בין היתר על ידי מתן כלים מתאימים לתלמידים. זה גורם לכך שבכל שנה גדלה הפעילות הוולונטרית בנושא, אבל יהיו כמה ארגונים וחברות היי-טק אשר יהיו, ויהיה היקףהפעילות שלהם אשר יהיה, הם לא יכולים ולא אמורים להחליף את הממשלה ולהגיע להיקפים שהיא צריכה ויכולה להגיע אליהם.

לתשומת לב הקורא בנימין נתניהו.

לתשומת לב הקורא בנימין נתניהו. צילום: BigStock

האם הממשלה החדשה תעשה את השינוי? בינתיים, לא שמענו על ויכוחים בחדרי המשא ומתן הקואליציוני מי יהיה שר החדשנות, המדע והטכנולוגיה, שר הרווחה או שרים ביתר המשרדים הרלוונטיים. אפילו אין קופצים על תפקיד שר החינוך, לאחר שהמשרד בותר ופורק לשלל חלקים, כדי לתת אתננים פוליטיים. כל מה שנותר לקוות זה שהממשלה תתעשת, שראש הממשלה המיועד, בנימין נתניהו, שמבין את הצורך בצמצום הפערים הדיגיטליים ומכיר את החשיבות שבשילוב הדור הבא בהיי-טק, ייקח את המושכות, ושיהיה עתיד טוב יותר.

תגובות

(0)

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

אין לשלוח תגובות הכוללות דברי הסתה, דיבה, וסגנון החורג מהטעם הטוב

אירועים קרובים