פשרה טרנס-אטלנטית להגנה על הפרטיות

ההגנה על הפרטיות, נושא שמעסיק מאוד את העולם בימים אלה, הטריד באחרונה גם את אנשי ה-OECD. הארגון לשיתוף פעולה כלכלי פרסם היום (ג') קווים מנחים מעודכנים לנושא, 33 שנים מאז פרסם את הכללים המקוריים שלו בתחום. על אף שמדובר בכללים שנכתבו ב-1980 ושנושא הגנת הפרטיות זינק למקום מכובד מאוד בסדר העדיפויות העולמי כבר לפני כמה שנים טובות, ה-OECD מצא לנכון לפרסם את ההנחיות המעודכנות רק עכשיו.

תחום ההגנה על הפרטיות עבר גלגולים רבים מאז 1980. ה-PC היה אז רק בחיתוליו ואילו כיום כמעט שלא תמצאו בית שאין בו מחשב – נייח או נייד, הטלפונים הניידים עוד לא כבשו את העולם, עננים היו רק בשמיים ופייסבוק (Facebook), טוויטר (Twitter) ויתר הרשתות החברתיות לא היו אז אפילו במחשבה. מארק צוקרברג נולד רק ארבע שנים אחר כך.

ככלל, טכנולוגיות התקשורת והמידע תפסו אז פחות מקום, והיותן מרכזיות בחיים שלנו גרם לצורך לשנות את תחום ההגנה על הפרטיות. היקפי המידע שנאספים אודות יחידים הם עצומים ומהווים כוח מניע בכלכלה העולמית, בחברות ובחיי היומיום, מה שגורם לבעיות רבות בנושא.

ניסוח הכללים – בעזרה ישראלית
ישראל הייתה שותפה מלאה לדיונים שהובילו לכללים החדשים, באמצעות רמו"ט (ר"ת הרשות למשפט, טכנולוגיה ומידע). ב-2010 אירחה רמו"ט את הוועידה הראשונה בשיתוף ה-OECD בנושא זה, שהיוותה יריית הפתיחה למהלך עדכון הכללים.

הדיונים, שנערכו בקבוצת עבודה מקצועית בראשותה של נציבת הפרטיות של מחוז אונטריו שבקנדה, לא היו קלים וניכרו בהם היטב הבדלי ההשקפות, התרבות וההתייחסות להגנת הפרטיות בין האמריקנים לאירופים. ברשות הישראלית ציינו שתוצאת הדיונים היא פשרה בין שני צידי האוקינוס – דבר שאינו מובן מאליו.

על פי ההודעה שפרסמה רמו"ט, "הקווים המנחים בתחום כוללים עקרונות כגון הגבלה על איסוף מידע, עקרון צמידות המטרה ואחריותיות. יש להם תפקיד קריטי להגנה על מידע אישי וחירות אישית תוך קידום החדשנות".

חלק גדול מהבעיה: הממשלה
אחת הבעיות המרכזיות בתחום היא השימוש השוטף בטכנולוגיות של איסוף מידע, ריכוזו ויישום מערכות שנועדו לפלח ולנתח את הנתונים לצרכים שונים (כמו BI ו-Big Data). אין בכל תהליך זה מספיק הגנה על הפרטיות של המשתמשים ומידע יקר שלהם עלול ליפול לידיים הלא נכונות. תחום חשוב נוסף כיום, גם בהקשר זה, הוא הטלפונים החכמים, שמכילים מידע יקר ערך לא פחות מזה שמצוי בשרתים הסגורים של החברות.

אולם, הבעיה היותר מדוברת ומסובכת היא הפקרת הפרטיות על ידי הממשלות לטובת מלחמה בפשיעה או בטרור. רק באחרונה היינו חשופים לכך בפרשת אדוארד סנואודן, שחשף את תוכנית PRISM, במסגרתה דרשה הסוכנות לביטחון לאומי (NSA) של ארצות הברית מחברות גדולות כמו גוגל (Google), פייסבוק ויאהו! (!Yahoo) לחשוף מידע על גולשים, בטענות של ביטחון והגנה על המולדת.

כאן האתגר הוא מציאת האיזון הכמעט בלתי אפשרי בין הפרטיות להתגוננות מפני הסכנות הרבות האורבות לנו. קיים אמנם צורך לוותר בהקשר זה על חלק מהפרטיות, אולם הכרחי לשמור על קווים אדומים שאסור לעבור אותם.

גם במקרה של הקווים החדשים של ה-OECD, הדברים יימדדו, בסופו של דבר, במבחן התוצאה. עד כמה ארגונים גלובליים כמוהו, וכן ממשלות ורשויות כמו רמו"ט, יוכלו לאכוף את הכללים שנקבעו, ברמה היום יומית. הדברים אמורים בעיקר בכל הנוגע למגזרים המסחריים, השיווקיים והפיננסיים, בהם יש חשש שריכוז מידע שלא לצורך עלול לפגוע בפרטיות של אנשים רבים. השאלה היותר כבדה היא כיצד הממשלות עצמן, כולל זרועות הביטחון, ימצאו את האיזון בין השמירה על הפרטיות לביטחון האישי והלאומי של כולנו.

ישראל מייצגת תפיסה שונה ממדינות אחרות בכל מה שקשור לפרטיות. זאת, משום שב-DNA הישראלי קיימת מראש כניעה והסכמה להפרת הפרטיות בכל מה שקשור לצבא ולביטחון, בעוד שלא כך הוא הדבר במרבית מדינות ה-OCED, כי אין בהן מלחמות רבות כמו בישראל.

ארצות הברית, שהסתבכה בשנים האחרונות בכמה וכמה מלחמות וחוותה טרור, עוברת תהליך דומה לשלנו. יותר ויותר אמריקנים מבינים שתמו ימי הפרטיות הטוטאלית. ה-11 בספטמבר המחיש להם שהעולם מכיל הרבה יותר אנשים רעים מכפי שהם חשבו ושכדי להיאבק בהם, עליהם לוותר על משהו מהפרטיות שלהם. עד היכן? ימים יגידו.